שברים, נקעים ומה שבינהם

כולנו נתקלנו במושגים ״שבר״ או ״נקע״. מה זה אומר ומה ההבדל בינהם ? שבר היא פגיעה בשלמות ריקמת העצם, הנגרמת ממכה או עומס המופעל על העצם הגורם לו להישבר או להדחס. שברים מקוטלגים על פי חומרתם, מיקומם וצורתם. הקיטלוג המקובל נע בין סדק, כלומר קו שבר הנראה על העצם בצילום רנטגן ללא פגיעה בשלמותה וצורתה של העצם. בדומה לקו סדק על צלחת שאינו גורם עדיין לצלחת להשבר. לבין שברים פתוחים בהם אחד משברי העצם יכולים לצאת מהעור קלפי חוץ. שברים פתוחים הינם מורכבים היות שפעמים רבות הם כוללים, בנוסף לשבר הקשה, פגיעות ברקמות נוספות שברים אלו יכולים אף לסכן חיים. הטיפול בשברים מורכב ותלוי כמובן גם הוא בחומרתו, בצורתו ובמיקומו של השבר. בשברים קלים, כלומר סדקים, או שברי דחיסה יציבים פעמים רבות קיבוע גבס או סד יספיקו היות שהעצם נשארה שלמה וצורתה לא נפגמה באופן משמעותי ואין חשש ממשי לתזוזה או הפרדות חלקי העצם השבורים. במקרים אלו מומלץ לרוב לא להעמיס על אזור השבר, עד שהגוף יתקן את הסדק או יחזק את אזור הדחיסה. שברים בהם ישנה דפורמציה של העצם העלולה לפגוע בתפקודו העתידי של המטופל או הפרדות חלקי העצם השבורים לשניים או יותר חלקים מחייבים התערבות משמעותית יותר היכולה לנוע בין קיבוע גבס או סד עד להתערבות ניתוחית להצמדת חלקי השבר יחד או תיקון הדפורמציה עד שהגוף ישלים את מלאכת החיבור. מיקומם של השברים או הסדקים משחק תפקיד משמעותי בטיפול. סדקים בגולגולת למשל מחייבים מעקב רפואי רציני למרות ומדובר בסדק זאת מחשש לפגיעת ראש. שברים באזור בית החזה מחייבים גם הם מעקב בשל חשש מפגיעה במערכת הנשימה. ההתייחסות לפגיעות שלד, גם אם נראה שמדובר בפגיעה קלה, חייבת להיות רצינית. יש לפסול פגיעות נלוות כגון פגיעות ברקמות השריר, העצב,הגידים ועוד. נקע היא בלעז פגיעה מפרקית. אנו נוטים לחשוב כי נקע היא פציעה קלה יחסית. לא כך הדבר. נקע יכולה להיות פציעה משמעותית הדורשת התערבות רפואית ושיקומית. לכן במקום להשתמש במונח הבעייתי נקע אנו נעדיף לדבר על פציעות מפרקיות. המפרקים הם החיבור בין העצמות. למשל, מפרק הכתף הוא החיבור בין עצם הזרוע לעצם השכמה. מפרק הברך החיבור בין עצם הירך לעצם השוק. מפרקים כוללים מערך רצועות ורקמות חיבור והחלקה המאפשרות את תנועתיות העצמות ביניהן באופן חלק בטוח ויציב. למפרקי גופנו יש ״טווח תנועה״, הוא הטווח בו יכולות העצמות לזוז באופן טבעי ותקין. מפרקי גופנו מאפשרים לנו להזיז את חלקי השלד הנוקשים, ללכת, לרוץ, להתנועע כאשר מופעל לחץ על אזור מפרק בעקבות מכה או תנועה מעבר ליכולת עמידתו של המפרק בעומס או מעבר לטווח התנועה הטיבעי נגרמת פציעה למפרק. גם כאן אנו נקטלג את הפגיעות המפרקיות על פי מיקומן, צורתן וחומרתן. הקלה שבדרוג היא פציעה בה מופעל לחץ על המפרק הגורם לו לנוע מעבר ל״טווח התנועה״ הטבעי אך אינה מלווה בפציעת או קריעת רקמות המפרק. במקרה זה קיבוע חבישה או סד יספיקו עד להחלמה. פציעות חמורות יותר הן פציעות בהן ישנו נזק מפרקי כדוגמת קרע רצועות, קרע קפסולרי, פריקות, שברי סחוס ועוד... פציעות אלו מורכבות ותתכן התערבות ניתוחית לתיקון הקרעים, הפריקה, או שברי הסחוס. הטיפול הפיזיוטרפי הכרחי לאחר פציעות מפרקים ושברים. הפגיעה בפרופריוספציה הנגרמת בשל פציעתם של חיישנים נאירולוגים מחייבת התערבות שיקומית.

הפרופריוספציה היא יכולתנו לחוש ולהגיב מהר ונכון לשינויים במנח גופנו ובכך למנוע נפילות, פציעות מפרקים, קרעים, שברים ועוד צרות צרורות.

פציעות אלו גורמות לירידה ביכולת זו מה שיוביל לפציעות מפרקיות חוזרות, נפילות חוזרות, ירידה תפקודית, כאבים כרוניים ועוד... אצל מבוגרים הדבר אף עלול להוביל לחוסר יכולת ללכת, ירידה תפקודית כללית ואף ירידה קוגניטיבית.

ישנם מקרים בהם מעורבות שתי סוגי הפציעות יחד. שבר ופציעה מפרקית. מקרים אלו דורשים התיחסות מיוחדת ושיקום פיזיוטרפי מותאם.

השיקום הפיזיוטרפי דורש ידע רב. הבנה בהליך הפיזיולוגי, הבנה בתהליך הריפוי, שליטה בפרוטוקולים הניתוחיים, זהויין המוקדם של תופעות לוואי לא רצויות היכולות לעקב את השיקום ואף לפגוע בבריאותו של המטופל. הליך השיקום נקבע בהתאם לסוג הפציעה, יכולותיו, רצונותיו ומצבו הבריאותי של המטופל.

כל אלו דורשים ידע, ניסיון ומיומנויות לכן השיקום יעשה על ידי פיזיוטרפיסת מוסמך בלבד.